גאווה בונה וגאווה הורסת בעסקים משפחתיים 

גאווה בונה עסקים כאשר מאחוריה עומד אדם רעב המוכן ללמוד הכל ולהשקיע את מירב זמנו ומרצו להגשמת החלום שלו לפתח נושא, שירות או מוצר שהוא מאמין בו. גאווה שכזו גורמת ליזם, המייסד, להשקיע עשרות שנים בבניה ובחיזוק העסק.
גאווה בונה היא הגאווה שגורמת למנהל לפסול מוצר שיצורו הסתיים משום שאינו עומד ברמה הנדרשת ולדרוש שהמוצר ייזרק ויושמד כדי להגן על השם הטוב של המפעל, כמפעל שאינו מייצר מוצרים באיכות ירודה.
גאווה בונה מבוססת על כוח יצור, על אנשים, גאים הנלחמים למען מקום עבודתם.
גאווה בונה מתבטאת בדוחות כספיים המשקפים חוסן כלכלי ופיננסי.

גאווה הורסת היא הגאווה הריקה מכל תוכן, המבוססת על כך שאדם אחר, בדרך כלל המייסדים, בנו אימפריה ובנו או ביתו מרגישים זכיות ושותפים טבעיים לנהנות מפירות האימפריה בזכות היותי "הבן של" או "הבת של". גאווה שכזו מחצינה את פירות ההצלחה, בדרך כלל גורמת ל"בנים של" צורך להראות, להראות שיש להם... את הבית הגדול, את הרכב הגדול,  את הבגדים הממותגים- את כל הדברים שהעובדים האחרים במפעל או החברים שלי מתקשים לרכוש לעצמם.
גאווה שכזו הופכת את השולי לעיקר ואת "המנוע" (העסק) לשולי וטפל!
גאווה הורסת מונעת מהדור השני להשקיע בלימוד ובהכשרה לקראת קבלת מושכות העסק, היא  גורמת לאדם חסר ניסיון, להאמין, שהוא יכול להכנס לנעליו של אביו או סבו ולהפיק תוצאות טובות יותר, בזכות המשרד המפואר בו הוא יושב או הרכב הגדול בו הוא נוסע.
גאווה הורסת גורמת לאנשים מסוימים להרגיש שהם נעלים מאחרים, הם ממעמד אחר, הם סומנו להיות מלכים וכל הסובבים אותם קיימים שם רק לצורך סיפוק צרכיהם ואמירת, הן, לכל רעיון שלהם.
גאווה הורסת גורמת לי להקשיב רק לעצמי ולא ללמוד מידע וניסיון שנצברו במשך שנים רבות על ידי אנשים שאולי אין להם כסף אבל במוחם צבור ידע ייחודי. דוגמת מנהל שמחליט לפטר את כל הותיקים ובעלי הידע ולהציב לצידו עדר של מלחכי פנכה (שפירושו: מלקק צלחות והכוונה לחנפן, מתרפס) שכל עניינם לקבל משכורת גבוהה ככל האפשר, בתקופה קצרה ככל האפשר ולהמשיך הלאה למקום אחר.
גאווה הורסת מביאה  אנשים לא להקשיב זה לזה, לא לפרגן ולא להציב את האנשים הראויים במקומות הנכונים והכל מתוך קנאה ותחרות.
גאווה הורסת גורמת לחסכון שפוגע באיכות המוצר ובשם הטוב של החברה שנבנה במשך עשרות שנים אך ניתן להריסה בזמן קצר.
גאווה הורסת גרמה למיטב העסקים בישראל לצאת מידיהן של המשפחות שהקימו אותן וגורמת להתרסקות כלכלית של בעליהם המקוריים! עסקים כמו "אקמן", "אדרת", "קשת", "גוטקס", "פלפל", "אוברזון" שהיו פעם פאר המסחר והתעשייה ואינם עוד.
"חפציבה", "רמט", "נידר" ועסקים קבלניים אחרים הם כולם עסקים מפוארים שהגאווה הרסה .
בתחום המזון – "עסיס" איננה עוד, "עלית", "ליבר", "ויטה" ורבים אחרים יצאו מידי המשפחות המייסדות, עקב גאווה הורסת!
כל העסקים הללו נבנו על ידי אנשים חכמים ובעלי יוזמה. אנשים עם גאווה בונה שהרשו או אפשרו לגאווה הורסת להתפתח בסביבתם העסקית.
גאווה הורסת קובעת כי מה שהיה הוא שיהיה ואין צורך להכין את הקרקע לקראת שינויים צפויים במשפחה בעסק ובסביבה. מטפחים פחד בדמות משפטים חוסמי טיפול מקדים "הכל בסדר", "אל תהלך עלינו אימים", "אצלנו זה לא יקרה!", "אחרי המבול", "אני לא רוצה לפתוח תיבת פנדורה", "יש לנו זמן", "הבנים לא רוצים", "אני לא יכול לדבר איתו..." ועוד ועוד.

אז, היזהרו לכם מהגאווה ההורסת ואל תיתנו לגאווה שכזו לקחת מידיכם ומידי משפחותיכם את המנוע העסקי (העסק המשפחתי) שנבנה במשך עשרות שנות עמל, לא כדאי שתאבדו אותו , לא כדאי שתריבו עליו, אלא כדאי לחשוב קדימה, לתכנן  ולשמור על "הגאווה בונה" של המייסדים כדיי  שהעסק ימשיך לפרנס בגאווה אתכם ואת משפחותיכם.

עסק שהגאווה ההורסת השתלטה עליו דומה למכונית הנהוגה בידי שיכור -  לא הוא נוהג, האלכוהול נוהג והאלכוהול הוא נהג רע, נהג הגורם לתאונות, להרס ולאבדן עסקי וכלכלי.
זכרו את הסטטיסטיקה: 70% מהעסקים יוצאים מידי המשפחה המייסדת תוך חמש שנים מפטירת מייסד!

90% מהמשפחות שהעסק המשפחתי – המנוע העסקי -  יצא מידיהן איבדו את רוב ההון שלהן תוך עשר שנים מאבדן העסק המשפחתי!

95% מהמשפחות שמכרו את העסק שיצר את ההון המשפחתי לא הצליחו לשחזר עסק משמעותי בסדר גודל דומה לאחר שהעסק יצא מידיהן.

אל תתנו לגאווה לנהל לכם את החיים ולגרום לכם לאבד את רמת החיים. השקיעו היום מחשבה קדימה ואת הזמן הנדרש בבניה ובגיבוש של "חוקה משפחתית". חוקה שאמורה לחזק את היסודות ולסייע בבניה של העסק. "חוקה משפחתית" איננה מסמך, "חוקה משפחתית" היא תהליך שהמשפחה חייבת לעבור כדי לתאם ציפיות ולהבין משמעויות קודם שיוצאים למסע שיוביל אתכם למעבר בין דורי הוגן ומוצלח.